"ויהי אחר הדברים האלה"

בתחילת פרשת העקדה, אנו מוצאים במדרש:

"אחר הדברים האלה" אחר הרהורי דברים שהיו שם. מי הרהר? אברהם הרהר ואמר: שמחתי ושמחתי את הכל ולא הפרשתי להקב"ה לא פר אחד ולא איל אחד. אמר לו הקב"ה: על מנת שנאמר לך שתקריב לי את בנך ולא תעכב. על דעתיה דר' אלעזר דאמר, אלוהים והאלוהים, הוא ובית דינו, מלאכי השרת אמרו: אברהם זה שמח ושימח את הכל ולא הפריש להקב"ה לא פר אחד ולא איל אחד. אמר להן הקב"ה: על מנת שנאמר לו שיקריב את בנו ולא יעכב[1].

בהסתכלות רחבה יותר, השאלה מהם ההרהורים שקדמו לניסיון העקדה היא בעצם השאלה לשם מה מנסה הקב"ה את ברואיו – על איזה צורך עונה הניסיון. שתי הדעות הראשונות קושרות את ההרהורים לשמחה שבעקבות הולדת יצחק, והמשתה שנעשה ביום שנגמל.

לפי הדעה הראשונה אברהם חש שלא נהג כהוגן כשלא הודה לקב"ה על הולדת יצחק. והמשמעות הרחבה יותר היא שפעמים חש הצדיק שאינו ראוי לתואר צדיק, והניסיון נועד עבורו – להראות לו שהוא במדרגה גבוהה, ולא כמו שהוא חש כלפי עצמו.

הדעה השנייה שונה אך במעט. היא רואה את הביקורת לא כזו הבאה מבפנים, מתוככי נפשו פנימה, כי אם מבחוץ: "מלאכי השרת אמרו", הם שבאו בביקורת כלפי אברהם שלא הודה לקב"ה. פעמים מקטרגים על הצדיק ומבקרים את דרכיו, והניסיון נועד להראות לעולם את צדקותו.

הדעה האחרונה אינה רואה את הניסיון כנובע מתחושת נחיתות, כי אם להיפך:

יצחק וישמעאל היו מדיינים זה עם זה, זה אומר: אני חביב ממך, שנמלתי לשלש עשרה שנה. וזה אמר: חביב אני ממך שנמלתי לח' ימים. אמר ליה ישמעאל: אני חביב ממך, למה? שהיה ספק בידי למחות ולא מחיתי, באותה שעה אמר יצחק: הלואי היה נגלה עלי הקב"ה ואומר לי שאחתך אחד מאיברי ולא אעכב, מיד "והאלהים נסה את אברהם".

הצדיק חש צורך פנימי בקרבת אלוקים, הוא מאמין שיש לו היכולת לממש אותה. הניסיון נועד לתת בידו את האפשרות לממש צורך זה. יצחק[2] חש צורך פנימי להראות עד כמה דרגתו גבוהה מדרגתו של ישמעאל, עד שהוא מתבטא: "הלואי היה נגלה עלי הקב"ה ואומר לי שאחתוך אחד מאיברי ולא אעכב". הניסיון נועד לאפשר לו להוציא את תחושתו מן הכוח אל הפועל.

נמצא שלפי דעה אחת, הניסיון בא לטובת הצדיק, שחש שאינו במדרגה הראויה, כדי להוכיח לו את טעותו. לדעה השנייה, נועד הנסיון להוכיח לעולם את צדיקותו של הצדיק, כדי להסיר את התלונות על הצדיק לפי הסבר אחד, או את התלונות על מידת הדין לפי הסבר אחר. הדעה השלישית סבורה גם היא שהניסיון בא לטובת הצדיק – אולם בגלל רקע הפוך, בגלל תחושה חיובית, הצריכה להיתרגם לכלל מעשה.

מתוך הספר "הפרשה – בין פשט לדרש" מאת הרב אביחי קצין